¹ מאה שערים ח״ב הל׳ פסחים (עמ׳ פ׳) וע״ש ביצחק ירנן אות סב׳.

² עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ חמץ ומצה פ״א ה״ו.

³ שמות יב כ: כל מחמצת לא תאכלו.

⁴ עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ חמץ ומצה פ״ה הי״ג.

⁵ בפי׳ הראב״ד (ע״ז דף עד: ד״ה הלכה למעשה יי״ן) כתב: אבל חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו במשהו לאכילה, וכו׳, ולענין הנאהדינו קל מיי״ן שאינו אוסר תערובתו בהנאה לא במינו ולא בשאינו מינו אלא א״כ הוא ממכשירי המאכל כגון זיתום במצרי ושכר המדי וכיצא בהן השנויין פ׳ אלו עובריו [פסחים דף מב:] שהן חשובין כאלו הכל חמץ. עכ״ל לעניננו

⁶ כן הוא בנדפס, אבל בכ״י כתוב: ורבנן סבי׳ להו דכל ע״י תערובת כי יש באכילתו, וכו׳ והוסגר בכתב אחר שנראה כפול בגרירה מתחילת המשפט.

⁷ קטע זה כתוב בכ״י ולא נדפס בתמים דעים ובש״ס, שאינו השגה על בעל המאור אלא ביאור הסוגיא בפסחים דף מג:.

⁸ בפי׳ הראב״ד (ע״ז דף סז. ד״ה ולוקין עליו) כתב: והוא שנאכל אותו זית בתוך כדי אכילת פרס, וזהו כגון שהאיסור מרובה, וכן כתב בהשגות על הרמב״ם הל׳ חמץ ומצה פ״ו ה״ה ובהל׳ נזירות פ״פ״ה ה״ו.

⁹ לשון הפסוק: (ויקרא ב יא) כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו וגו׳.

¹⁰ כנדצ״ל.

¹¹ המוסגר כתוב בכ״י, אבל בספר ההשלמה (פסחים דף מב: סוף ד״ה ומה שאמרו) ובספר המאורות (שם דף מג. ד״ה ומצאתי) העתיקו לשון הראב״ד: ותו אקשינן ליה משתי קופות ושני סאין.

¹² כן כתוב בכ״י, אבל בספר ההשלמה ובספר המאורות הנ״ל הגירסא: לתוך שתי קופותשל קמח חטים

¹³ כן כתוב בכ״י, ונ״ל שהוא טעות, ונראה שכוונתו שהפסוק שהביאה הגמרא בדף מה. כל אשר יגע בבשרה יקדש עד שיבלע בבשרה מיותר שהרי טעם כעיקר ילפינן או ממשרת או מגיעולי מדין, ע״ש בסוגא.

¹⁴ נ״ל שקטע זה מיותר לפי סדר סוגית הגמרא ע״ש דף מד:-מה. ועיין ביאור הסוגיא בספר ההשלמה ובספר המאורות בתחילת פ׳ אלו עוברים, ובמאירי שם דף מב.-מג: על המשנה הראשונה מד״ה כבר ביארנו באיסורי מאכלות והלאה.

¹⁵ עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ נזירות פ״ה ה״ו.

¹⁶ עיין בהגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ מ״א פ״ט הי״ח.

¹⁷ איסור משהו (פ״א השיעור השני עמ׳ קד-קט, מהדורת הרשלר), [שם מבואר שדעת הראב״ד שטעם כעיקר דאורייתא, אבל ביאור הסוגיא דחולין ל״מ]. עיין ברמב״ן (חולין דף צח: סוף ד״ה ופי׳ היתר מצטרף לאיסור, מהדורת זכרון יעקב) בשם אחרים, וברשב״א (שם ד״ה אבל ר״ת) ובתשובותיו (סי׳ תם וסי׳ תשא) בשם הראב״ד באיסור משהו, ועיין בספר ההשלמה (פסחים דף מב. ד״ה ומה שאמרו).

¹⁸ ר׳ אברהם בן יצחק, הרב אב ב״ד, כנ״ל מלהלן ב״ב פ׳ חזקת בהשגתו על המאור דף ל: ד״ה אמר רב יהודא.

¹⁹ תוקו מהנדפס.

²⁰ אולי כוונתו לרש״י (חולין דף צח: ד״ה לטעם כעיקר) או לרבינו משולם בר׳ יעקב מלוניל באיסור והיתר [נדפס בתשובות ופסקים סי׳ רז] או לרמב״ם הל׳ מ״א פט״ו ה״ב-ג.

²¹ עיין בספר ההשלמה פסחים דף מב. ד״ה אלו עוברין.